<h1>ראבי"ה סימן תתפ"ט</h1>
<h2>דף כח:</h2>
תנו רבנן [בתשעה] בתמוז הובקעה העיר בראשונה ובשניה [בשבעה עשר בתמוז]. ואילו ימים שמתענין בהם מן התורה וכל מי שמתענה בהם לא יאכל ולא ישתה עד הערב. באחד בניסן מתו [שני] בני אהרן. בעשרה בניסן מתה מרים [הנביאה] ונסתלקה הבאר. בעשרים וששה בו מת יהושע בן נון. בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה הארון הברית. בעשרים ושמונה בו מת שמואל הנביא וספדו לו כל ישראל. בעשרים ושלשה בסיון בטלו הבכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. בעשרים וחמשה בו נהרג רבן שמעון בן גמליאל רבי ישמעאל כהן גדול ורבי חנינה סגן הכהנים. בעשרים ושבעה בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות וכו'. באחד באב מת אהרן [כהן גדול]. בתשעה באב נגזרה גזירה על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל וכו'. בשמנה עשר בו כבה נר המערבי בימי אחז. בשבעה באלול מתו מוציאי דבת הארץ [רעה במגפה]. בשלשה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם והיהודים אשר עמו במצפה. בחמשה בו מתו (עשרים) אנשים מישראל (עשרים) ורבי עקיבא בן יוסף נחבש בבית אסורים ומת בו. בשבעה בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר. בעשרה בו מתו מפני מעשה העגל. בששה במרחשון עוורו עיני צדקיה ושחטו את בניו [לעיניו]. בשמנה בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך בן נריה מפי ירמיה. בשמנה בטבת נכתבה תורה יוונית בימי תלמי המלך ובא חושך לעולם שלשה ימים. בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה. בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים והחריבה. בשמנה בשבט מתו הצדיקים שהיו בימי יהושע בן נון. בעשרים ושלשה בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על מעשה פלגש בגבעה ועל צלם מיכה. שבעה באדר מת משה רבינו עליו השלום. תשעה בו גזרו תענית על שנחלקו בית שמאי על בית הלל, והיה קשה להם אותו היום כיום שנעשה העגל. אלו ימי התענית שקבלו ישראל עליהם מן התורה. ועוד גזרו רבותינו שיהיו מתענין שני וחמישי (ושני) מפני שלשה דברים מפני חורבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חרפת השם, ולעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מהפכם לששון שנאמר [ירמיה ל"א] והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושימחתים מיגונם. וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה שנאמר [ישעיה ס"ו] שמחו את ירושלים וגילו בה וגו'.
